<h1>ספר הנייר הלכ' שכיב מרע</h1>
<h2>דף לו:</h2>
הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו הרי הגוף של בן מזמן השטר והפירות לאב עד לאחר מיתה לפיכך הבן אינו יכול למכור מפני שהפירות של אב, וכן האב מפני שהגוף של בן. עבר האב ומכר מכרו קיים עד שימות, וכשימות האב הבן מוציא מיד הלקוחות. היו שם פירות מחוברים שמין אותם ללוקח ונותן הבן דמיהן. היו תלושין או שהגיעו ליבצר הרי הן של לוקח. עבר הבן ומכר אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב. מכר הבן בחיי האב ומת הבן ואחר מת האב כשימות האב יקנה הלוקח שאין לו לאב אלא פירות והלכה כריש לקיש דאמר קניין פירות לאו כקניין הגוף דמו. שלחו מתם בן שמכר בחיי אביו בנכסי אביו ומת הבן בנו של בן מוציא מיד הלקוחות כשימות הזקן דמכח דאבוה דאבא קאתי.
<h2>דף קיח:</h2>
תשובה שהשיב רש"י. מעשה בא לידי במגנצ"א בתלמיד שחלה והיה לו ארוסה ולו היה אח, והיה ירא שלא תזקק ליבם ובקש ממני לקבל לה גט להיות שליח להולכה או אחר לפני, ולא רציתי שיעשה מאחר שהאשה לא עשתה שליח לקבלה. כי בשליחות ההולכה אולי חוב הוא ואין חבין לאדם שלא בפניו, כדתניא ביבמות פרק האשה שהלכה דבעיא מיניה רבא מרב נחמן המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו מי אמרינן זימנין דזכות הוא לה כדי שלא תזקק ליבם וזכין שלא בפניו, או דילמא כיון דזימנין דרחמא ליה והוה חוב לאשה ואין חבין לאדם שלא בפניו, וא"ל תנינא חוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת דודאי חוב הוא לה ולא רציתי בדבר. עד כאן לשון רבי' שלמה. כלתה התשובה.
